אחת השאלות החשובות ביותר של הורים לאחר אבחון בקע מפשעתי היא האם מדובר במצב דחוף. מצד אחד, הילד יכול להרגיש מצוין, לאכול, לשחק ולהתנהג כרגיל, כאשר רק מדי פעם מופיעה בליטה באזור המפשעה. מצד שני, ההורים שומעים על האפשרות של כליאת בקע ועל הצורך בניתוח וחוששים שכל הופעה של הבליטה מחייבת נסיעה מידית לבית החולים. ההבדל החשוב הוא בין בקע שנכנס ויוצא באופן חופשי (בקע לא כלוא) לבין בקע שבו תוכן מחלל הבטן נלכד ואינו מצליח לחזור למקומו (בקע כלוא).
איך נראה בקע מפשעתי שאינו כלוא?
בקע מפשעתי רגיל יכול להופיע כבליטה באזור המפשעה, ולעיתים בשק האשכים אצל בנים או באזור השפתיים אצל בנות. הבליטה נוטה להיות ברורה יותר בזמן בכי, שיעול או מאמץ, ובשעות הערב משום שבמצבים אלה הלחץ בתוך חלל הבטן עולה.
כשהילד נרגע, הבליטה יכולה להצטמצם או להיעלם לחלוטין. הילד בדרך כלל אינו סובל מכאב משמעותי, ממשיך לאכול ולהתנהג כרגיל ואינו נראה חולה.
מצב כזה עדיין דורש בדיקה וטיפול מסודר. בקע מפשעתי בילדים אינו צפוי להיסגר מעצמו, ולכן לאחר האבחנה בדרך כלל מתכננים תיקון ניתוחי. עם זאת, עצם העובדה שהבקע הופיע אינה אומרת שבכל פעם מדובר במקרה חירום.
מהי כליאת בקע?
כליאת בקע מתרחשת כאשר תוכן שנכנס דרך הפתח אל שק הבקע אינו מצליח לחזור לחלל הבטן. במקום בליטה שמופיעה ונעלמת, ניתן לראות או להרגיש נפיחות שנשארת באזור.
אצל תינוקות וילדים קטנים לא תמיד ניתן לקבל תיאור של כאב, ולכן ההתנהגות שלהם חשובה במיוחד. תינוק שהיה רגוע ופתאום בוכה באופן חריג, מתקשה להירגע ובמקביל קיימת אצלו נפיחות קבועה במפשעה, מצריך התייחסות אחרת מילד עם בקע מוכר שמופיע בזמן בכי ונעלם לאחר מכן.
גם הקאות, ירידה בתיאבון או שינוי כללי בהתנהגות יכולים להצטרף לתמונה.
למה כליאת בקע עלולה להיות מסוכנת?
הבעיה אינה רק שהבקע נתקע. כאשר לולאת מעי או רקמה אחרת נלכדת בתוך פתח צר, הלחץ באזור עלול להפריע לזרימת הדם אל הרקמה.
אם אספקת הדם נפגעת באופן משמעותי, עלול להתפתח מצב המכונה בקע חנוק. זהו מצב רפואי דחוף משום שרקמה שאינה מקבלת אספקת דם תקינה עלולה להיפגע.
אצל בנות, לדוגמה, תוכן הבקע יכול לכלול גם שחלה, ולכן גם כאן לכליאה יש משמעות רפואית שדורשת הערכה מהירה.
זו למעשה אחת הסיבות המרכזיות לכך שלא מומלץ להשאיר בקע מפשעתי שאובחן בילד ללא תוכנית טיפול מסודרת.
מהם הסימנים שלא כדאי לחכות איתם?
הסימן החשוב ביותר הוא שינוי מההתנהגות הרגילה של הבקע. אם בעבר הבליטה הייתה מופיעה ונעלמת וכעת היא נשארת באופן קבוע, במיוחד כאשר היא כואבת או רגישה, יש צורך בבדיקה.
גם כאב משמעותי, בכי חריג ומתמשך אצל תינוק, הקאות, תפיחות של הבטן, חוסר רצון לאכול או שינוי בצבע העור באזור הבקע יכולים להיות סימני אזהרה.
אין צורך לחכות שכל הסימנים יופיעו יחד. כאשר קיימת בליטה שאינה נעלמת והילד נראה כאוב או לא מרגיש טוב, יש לפנות להערכה רפואית דחופה.
האם ההורים צריכים לנסות להחזיר את הבקע בעצמם?
כאשר בקע מוכר אינו נעלם כפי שהוא עושה בדרך כלל, לא מומלץ להפעיל עליו לחץ משמעותי או לנסות לדחוף אותו פנימה בכוח. במצב של חשד לכליאה, נכון לפנות לבדיקה רפואית.
בבית החולים או במסגרת רפואית מתאימה ניתן להעריך את הילד ואת הבקע. במקרים מסוימים ניתן להחזיר בקע כלוא ללא ניתוח חירום, אך ההחלטה כיצד לעשות זאת צריכה להתקבל על ידי הצוות הרפואי ובהתאם למצב הילד ולממצאים בבדיקה.
גם כאשר מצליחים להחזיר את תוכן הבקע למקומו, הבעיה האנטומית שגרמה לבקע עדיין קיימת ולכן נדרש המשך טיפול ותכנון של תיקון הבקע.
לא כל בקע הוא מצב חירום, אבל חשוב לזהות כשהמצב משתנה
עבור הורים לילד שאובחן עם בקע מפשעתי, ההבחנה החשובה ביותר אינה בין יש בקע לבין אין בקע, אלא בין בקע שניתן לטפל בו באופן מתוכנן לבין חשד לכליאה שמצריך הערכה דחופה.
בליטה שמופיעה בזמן מאמץ ונעלמת כאשר הילד רגוע, ללא כאב או שינוי בהתנהגות, אינה דומה לבליטה שנשארת, הופכת כואבת ומלווה בהקאות או באי שקט משמעותי.
המטרה אינה לגרום להורים לבדוק את אזור המפשעה בכל כמה דקות, אלא לתת להם סימנים פשוטים להבנה. אם ההתנהגות של הבקע משתנה, אם הבליטה אינה נעלמת או אם מצבו של הילד משתנה יחד איתה, לא מחכים לראות מה יקרה. פונים לבדיקה רפואית כדי לוודא שהבקע אינו כלוא ושהילד מקבל את הטיפול המתאים בזמן.
